<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער החמישה עשר</h1>
<h2>דף לט.</h2>
תנן התם בפרק יוצא דופן [נדה מ"ז ע"ב] בת עשרים שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת עשרים והיא אילונית לא חולצת ולא מתיבמת. בן ך' שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן ך' שנה והוא [ה]סריס לא חולץ ולא מיבם אלו דברי בית הלל. בית שמאי אומרים זה וזה בן י"ח שנה. רבי אלעזר אומר הזכר כדברי בית הלל, והנקבה כדברי בית שמאי שהאשה ממהרת לבוא לפני האיש. ורמינהי אחד בן (י"ט) [ט'] שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות מיבמים ולא חולצים. אמר שמואל בר יצחק אמר רבי והוא שנולדו בו סימני סריס. כלומר שקודם לכ' שנה נראו בו קצת סימני הסירוס ולא כלן ולפיכך חשבינן ליה עדיין קטן עד שיהיה בן עשרים, אבל נראו בו כל סימני סירוס כתבו המפרשים במסכת נדה דהוי גדול אחר י"ג שנה ויום אחד. אמר רבא דייקא נמי דקתני והוא הסריס שמע מינה. וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תני רבי חייא עד רוב שנותיו פירוש ל"ו שנה דימי שנותינו בהם ע' שנה וחציים הרי ל"ה ורובם ל"ו. וכבר כתבתי למעלה שהרמב"ם ז"ל [פ"ב מהל' אישות ה"ד] כתב שהם ל"ה שנה ויום אחד ולא נתחוורו דבריו. כי אתו קמי רבי חייא אי כחיש אמר ליה זילו אבריוה ואי בריא [א"ל] זילו אכחשוה דהני סימנין זמנין דאתו מחמת כחישותה וזמנין דאתו מחמת בריאותה ואיתא נמי בפרק מי שמת [ב"ב קנ"ה ע"ב]. ובפרק הערל [יבמות פ' ע"ב] תניא איזהו סריס כל שהוא מבן ך' שנה ולא הביא שתי שערות, ואפילו הביא שתי שערות אחר מיכן הרי הוא כסריס לכל דבריו. ואלו הן סמניו כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק. רבי שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהודה בן יאיר כל שאין מימי רגליו מעלין רתיחות. ויש אומרים כל המטיל מים ואינו עושה כפה. ויש אומרים כל מי שאין מימי רגליו מחמיצין. ואחרים אומרים כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל שקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה. ואי זו היא אילונית כל שהיא בת ך' ולא הביאה שתי שערות, ואפילו הביאה לאחר מיכן הרי היא כאילונית לכל דבריה. ואלו סימניה כל שאין לה דדין ומתקשה בשעת תשמיש. רבי שמעון בן גמליאל אומר שאין לה שיפולי מעיים כנשים. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין איש לאשה. בפרק קמא דכתובות [י"א ע"א] מאי אילונית (חכרניתא) [דוכרניתא] דלא ילדה. איתמר [יבמות פ' ע"ב] סימני סריס רב הונא אמר עד שיהיו כלן ורבי יוחנן אמר אפילו באחד מהם היכא דהביא שתי שערות בזקן כולי עלמא לא פליגי דעד שיהו כלן, ושתי שערות בזקן לא חשיבי שערות לגדלות לאפוקי מידי סריס אף על גב דבשאר מקומות בגוף מועילין לפי שמקום הזקן רגיל להביא שערות לפיכך אינו חשוב גדול על ידן. ואם הביא כל סימני סריס חשבי ליה כסריס ואף על פי שהביא שתי שערות בזקן חשיב ליה אין לו זקן כיון שלא נתמלא זקנו. כי פליגי בשלא הביא רב הונא אמר עד שיהיו כלן ורבי יוחנן אמר אפילו באחד מהן והלכה כרבי יוחנן, כך פירש שמועה זו הרא"ש ז"ל בפרק הערל [יבמות פ"ח סימן ז'] ומפרשים אחרים בפרק יוצא דופן אומרים דזקנו היינו זקן התחתון ואיני כדאי להכריע, אבל כמאן דאמר זקן ממש מסתבר מדאמרינן התם בפרק הערל [יבמות פ' ע"ב] דרבה בר אבוה אמר להו לרבנן פוקו עיינו ביה ברב נחמן אי בשרו מעלי הבל אותיב ליה בר [ברת] ומוכחי מינה בגמרא דלא סבירא ליה כרב הונא דבחד סגיא אלא (בכולא עלמא) [ככו"ע] סבירא ליה משום דרבי נחמן הוו ליה סיכי דדקנא. כלומר שהיו לו שתי שערות בסוף זקנו כמו יתדות וזה (ה') [הלשון] אינו נופל אלא על הזקן העליון. ובספר אבן העזר [סימן קע"ב] כתוב אי זהו סימני סריס וכו' שאינו ניכר בין איש לאשה או שלא נתמלא זקנו אפילו הביא שתי שערות בזקנו ואם אין שערות בזקנו כלל אפילו אם אין בו אלא אחד מאלו הסימנין חשוב סריס, אבל אם יש לו שתי שערות בזקנו לא חשיב סריס עד שיהיו בו כל הסימנין, אבל אם יש בו כל הסימנין חשוב סריס אף על פי שיש לו שתי שערות בזקן, ואף על פי שיש לו שתי שערות במקום אחר בכל הגוף (אין) מוציאין אותו מחזקת סריס, היינו טעמא לפי שבמקום הזקן רגיל להיות שם שער לכך אינו יוצא על ידו מכלל סריס שאם יש לו כל סימני סריס נדון כסריס אף על פי שהביא שתי שערות בזקן חשוב שאין לו זקן כיון שלא נתמלא זקנו. וכללא דמלתא בענין (הדין) [הבן] שמ[ב]ן י"ג שנה ועד ך' שנה שנראו בו כל סימני סריס הוי גדול אבל באחד מהם עדיין לא חשבינן ליה גדול. מבן ך' שהם י"ט שנה ול' יום שנראה בו סימן אחד של סירוס חשבינן ליה גדול אם אין לו שתי שערות בזקן אבל אם יש לו שתי שערות בזקן עדיין קטן הוא עד שיבואו בו כל סימני סריס. מבן ך' שנה ולא הביא שתי שערות למטה ולא נראה בו גם כן אחד מסימני סריס עדיין קטן הוא עד שיהיה מבן ל"ו שנה. ול"ו שנה אלו נראה שדי שיהיה ל"ה שנה ול' יום כדאמרינן [שער י"ד] גבי ך' דל' יום בשנה חשובים שנה זהו בענין הזכר. ובענין הנקבה עד י"ב שנה היא קטנה בת י"ב שנה ומעלה והביאה שתי שערות היא הנערה ואחר הו' חדשים היא הבוגרת, דאמרינן בפרק עשרה יוחסין [קדושין ע"ט ע"א] ובפרק ואלו נערות [כתובות ל"ט ע"א] ובפרק תנוקת [נדה ס"ה ע"א] אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים, ומוכח בפרק עשרה יוחסין דבו' חדשים אלו לא בעינן יום אחד וכן כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ב מהלכ' אישות ה"ב] ומתחלת יום תשלום ו' חדשים ומעלה תקרא בוגרת. הגיע לי"ב שנה ויום אחד אף על פי שנראו בה סימני אילונית עדיין היא קטנה כיון שלא הביאה שתי שערות וכל זמן שתביא שתי שערות אחר הזמן הזה תהיה נערה. [ואחר ו' חדשים תהיה בוגרת], בת עשרים שנה שהם י"ט שנה ול' יום ומעלה ולא הביאה שתי שערות ונראו בה כל סימני אילונית ולא הביאה שתי שערות עדיין היא קטנה עד שתהיה בת ל"ו שנה. ואם הגיע הזמן הזה ולא הביאה שתי שערות אף על פי שלא נראו בה סימני אילונית הרי היא אילונית וחשבינן לה גדולה ואינה צריכה ו' חדשים של נערות דאילונית מקטנותה יצאה לבגר, כדאיתא בפרק הערל [יבמות פ' ע"א] ובפרק ואלו נערות [כתובות ל"ו ע"א]. ואמרינן נמי בפרק קמא דקדושין [ד' ע"א] (הבא) [אלא צריכה] לבגר דאילונית כלומר שאין לה נערות. זהו מה שהעליתי בעניינים אלו כפי קוצר דעתי. [ונראה לי] לעניות דעתי של"ו שנים אלו דרוב שנותיו לא בעינן שלמים אלא כדאמרינן גבי עשרים שכיון שנכנס שלשים יום בשנה חשובים שנה וצ"ע.
